לא מזמן פורסם ששופטת שלחה ילד בן 14 להסתכלות פסיכיאטרית "בגלל פורטנייט" , מאז כל תוכניות הטלוויזיה מדברות על זה שפורטנייט הוא המכה העולמית התורנית, שזה נזק לילדים ובגדול, שהמשחק אשם במה שקורה לילדים והעובדה שהם מתמכרים אליו.
ומאז יש בי אי שקט!
אני מצטערת ממש אבל רוצה לומר שלא, לא המשחק אשם, אנחנו ההורים צריכים לקחת אחריות. ילד שהתמכר לפורטנייט, ילד שיושב 8,12,17 שעות מול המחשב זה לא " בגלל הפורטנייט" זה ילד שנשכח ליד המחשב, איי שם בדרך, זה ילד שלא שמו לב אליו וויתרו לו ועליו עד שהוא מצא מפלט סופר מעניין ומושך בדמות משחק מחשב.
אבל הוא לא אשם. באמת שלא. סליחה.
מי הכניס את המחשב? מי השאיר אותו ואישר להיות כל כך הרבה זמן מול מסך בלי למידה והדרכה? מי לא עמד במאבקים ובקושי של הילד הצעיר לקבל את המילה "לא"?
ילדים נשארים בזירה הזו לבד בלי הורים אז מה הפלא שהם מתמכרים? ( גם אנחנו מכורים לטכנולוגיה אז מה הם יגידו??)
ושלא תחשבו שאני לא מבינה את הצד ההורי (אני אמא בעצמי ל- 3), אני יודעת שזה קשה להגיד לא, שזה לוקח זמן ללמד, ואנחנו לא ממש מבינים עד הסוף, זה לוקח זמן להדריך אותם, זה לא פשוט ללמד אותם איך משלבים בחיים האלה בצורה מאוזנת "גם וגם"… על כל אלו תוסיפו את הקושי כהורים שנתקלים בתסכול, בבכי, בבקשות "אמא פליז רק עד סוף המשחק" ( ואז עוד אחד ועוד אחד)… זה קשה. אז אנחנו זורמים, כי זה כולה משחק ונותן לנו שקט.
וזה באמת כולה משחק אבל כמו כל דבר בחיים נדרשת גם כאן מידה טובה. ועלינו החובה ללמד את הילדים שפורטנייט הוא לא החיים, הוא רק חלק מהם.
הורים משאירים את הילדים עם המסך כבייביסיטר כשהם קטנים, זה נותן להם שקט ואח"כ כועסים על הילדים שהם לא יודעים לנהל את עצמם מול מסכים. מי לימד אותם? איך אפשר לבוא בטענות לילדים כשמי שהיה אמור לשמור, להדריך ולפקח וגם ללמד אותם ניהול עצמי ובחירות נכונות נרדם בשמירה?
הורים צריכים לדעת:
1. להגיד "לא" ולעמוד במחאות שיבואו בעקבותיו ( אפשר לעמוד בגבול ולהבין את התסכול!)
2. לרתום ילדים לניהול זמן מסכים ותמהיל חיים נכון ולהדריך אותם!! זו שפה!
3. לכל "לא" להצמיד לפחות 2 דברים של מה *כן* עושים (רצוי גם יחד כמשפחה) ולהקפיד עליהם לא כי זו חובה אלא כי ככה חיים חיים נורמלים שיש בהם "גם וגם".
זה לא רק להגביל מסכים! זו לא הפואנטה.
זה ללמד אותם לצרוך את המוצר הזה שנקרא מדיות דיגיטליות ומסכים ולצד זה להרחיב להם ואיתם הרבה יותר את זמן הפעילויות האחרות שהם עושים שהם לא מסך ( חוגים, ספורט, פעילות משפחתית, משחק עם האחים, לימודים, קריאה, עזרה בבית, זמן משותף ועוד מלא…).
זה לא יעזור לשלוח ילד לטיפול ואז להחזיר אותו לבית שבו ההורים עדיין לא יודעים ללמד את הילד, להגיד לא ולאמן ולהקפיד איתו על צריכת חלופות אחרות שאינן מסך.
היום זה פורטנייט מחר זה משחק תורן חדש… המשחקים יתחלפו. הורים לא! וילדים צריכים מורי דרך. בשביל זה יש אותנו.
נ.ב. תתעניינו במשחק. שבו איתם. תנסו ללמוד (זה מורכב או שאני הזדקנתי😉?) תכירו את העולם שלהם, הרבה יותר קל להשפיע טוב על הילדים כשהם מרגישים שאתה מבין את עולמם ( גם אם לא מקבל את כולו).
שלכם,
עדי
