ילדים לפעמים משקרים. גם מבוגרים.

שקרים.
כן כן…קורה לכולם…לטובים ביותר. כולם מתישהו בחיים מנסים לשקר.

לשקר של ילדים (וגם של מבוגרים…אבל זה לפוסט אחר :) ) יש כמה פנים:

הוא יכול להיות *מופע פנטזיה* (בעיקר בגילאים הצעירים) , משהו בסגנון: " יש לנו חדר סודי בבית שיש בו מיליון ממתקים ואני לא מראה לך אותו כי אמא שלי לא מרשה לי" (שזה יכול להגיד למשל.. בשפה של ילדים: היי חבר שלי תקשיב, אני חייב להרשים אותך במשהו ואני לא מרגיש שיש לי קלף מספיק חזק אמיתי בשרוול אז אני אמציא משהו…כי ממילא שנינו ילדים קטנים ויש מצב שאתה תאמין לי… וגם אין לך דרך לבדוק באמת…וגם…אני ילד קטן ואני דיי מאמין למה שאני אומר לך והכי חשוב, אין שום דרך שאמא שלי תגלה…אז יאללה אני הולך על זה!)

הוא יכול להיות *חצי אמת* – משהו בסגנון: "אמא, הסנדוויץ' היה לי טעים אבל אכלתי חצי כי זה לא רציתי יותר, באמת אמא!" (שזה בשפה של ילדים: האמת אמא, שלא יצא לך סנדוויץ' טעים, אבל אני לא רוצה לפגוע בך אמא אז אני מחרטט אותך…ותזרמי עם זה טוב? לא ממש לא בא לי לצאת הילד הזה שלא מעריך את מה שעושים בשבילו).

הוא יכול להיות "מצג שווא" של "אני יודע הכל" *משהו בסגנון של: "אמא, אני אומר לך, בוודאות, כל הילדים מביאים שוקולד לבית ספר והמורה בכלל לא מעירה על זה" (NOT!)

הוא יכול להיות "שקר במצח נחושה* משהו בסגנון: " כן אמא, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים " (כשכל הפנים של הילד מלאות בקרום שינה:) :)).

ויכול להגיע לשקרים אמיתיים רציניים , הארד קור כאלה שבכלל לא מצחיקים אף אחד ומאד קשה לנו כהורים להכיל את עצם קיומם.

מה שבטוח ששקר הוא שקר.
ושקר תמיד מחוויר למול האמת.

אז בשבת האחרונה "גיליתי" את אחד מילדיי ב"חצי אמת" :-/ : אני שאלתי שאלה. הוא ענה תשובה. התשובה נראתה לי לא הגיונית. שאלתי שוב ("אתה בטוח?"). ענה שוב. בדקתי בעצמי והפלא ופלא גיליתי ש… מממ… האמת לא הייתה בדיוק כמו שהילד שלי תאר אותה.
וזה כבר קרה כמה פעמים, פעמים קלות כאלה אבל כאלו שבכל פעם ידעתי שזה סימן בשבילי שזה בדיוק הזמן לפני ששקרים קטנים הופכים לשקרים גדולים לעצור באמת להסביר למה זה חשוב להיות אמיתי בכלל ומול הכי קרובים אליך בפרט.
הוא חכם ורגיש הילד שלי. ילדים הם כאלה, מגיעים לעולם מצוידים בסנסורים הכי טובים בעולם והרבה לפני שאנחנו סימנו להם שהם מפשלים, הם כבר יודעים שהם פישלו. ואז, אם הם ממש חכמים, יש מצב שהם ישקרו (יחרטטו אותנו),  זה אומנם לא יוביל אותם לשומקום טוב, אבל זה ישמור להם על האגו לעוד כמה רגעים, ובשביל ילדים, כמה רגעים של חסד לאגו לפני הגילוי של אמא או אבא, או המורה, או החבר הטוב הם רגעים חשובים של ממש (ואם אנחנו לא נשקר לעצמנו נוכל לומר שזה נכון גם לגבינו כשאנחנו משקרים).

אז הבן שלי הבין שהבנתי. והתבאס. מאד. בכה. היה עצוב ממש. אני ידעתי שהוא מאוכזב, מעצמו, ואולי גם קצת ממני כי זה מאד מעצבן שאימהות מגלות הכל :)
הוא ממש ביקש שאכעס עליו ואני סירבתי. ידעתי שיש כאן שיעור הרבה יותר חשוב מעונש. חיבקתי אותו ואמרתי לו שאנחנו עוד נדבר על הנושא. בינתיים חשבתי איך אני מנגישה לו את החשיבות של אמת והארעיות של שקר.

אחרי שעתיים בערך הכל היה רגוע ונסענו לים…בחוף הים באווירה רגועה בחרתי להסביר לו בצורה מוחשית למה "שקר" לעולם לא יחזיק ויתפרק למול האמת שתמיד תהיה יציבה. 

תסתכלו רגע על המילה "שקר" , תסתכלו על האותיות המרכיבות את המילה, כולן לא יציבות, ש' מתגלגלת לה, ל-ק' יש שתי רגליים לא זהות באורכן והר' לעולם תיפול על צידה.

עכשיו תסתכלו על המילה "אמת" – כל אחת מהאותיות שמרכיבות את המילה הזו עומדת יציבה על שתי רגליה.

האמת תמיד תהיה יציבה והשקר תמיד ייפול.
האמת, גם אם היא קשה, לא נעימה או מעידה על חולשתך תמיד ולעולם תהיה עדיפה על השקר.

ונכון, עם יד על הלב…כולנו משקרים לפעמים, גם את זה אני אומרת לילדים שלי, זה לא שאני חפה מחירטוטים קלים פה ושם, אבל במקומות המהותיים בחיים שלנו, במערכות היחסים עם האנשים הקרובים שלנו, בוודאי מול הילדים שלנו, שם חייבת להיות אמת ורק אמת, כזו יציבה וטובה שתהווה את הבסיס הטוב של מי שאנחנו ומי שאנחנו רוצים להיות.

אז ביקשתי מהילד שלי לכתוב בחול שעל שפת הים את המילה "שקר" ואז את המילה "אמת" ולראות בעיניים שלו מי מהן יותר יציבה ומי מתפרקת ברגע.
הוא חייך והבין כבר לבד, אחרי ההסבר הזה אני בטוחה שבפעם הבאה שידגדג לו לשקר הוא ייזכר בשיחה הטובה שהייתה לנו על שפת הים ויש מצב שיבחר לומר את האמת.

לפעמים הסבר אחד בשקט יכול לעשות הבדל גדול בגישה ובבחירה של הילד  שלי…שלכם…בפעם הבאה :)

כדאי לנסות את זה בבית!

שלכם,
עדי

עדי