קורונה, כולם בבתים, ימי חופשת קיץ ואנחנו הרבה מאד זמן עם הילדים. זה הזמן שאנחנו מגלים שיש שני סוגי הורים שחיים בתוכנו (בעצם, כל הזמן שני הסוגים חיים בתוכנו, פשוט בזמן החופש מרגישים אותם טוב טוב!!:)), בכל מקרה, ההורה האחד מבסוט אש על עצמו ומרגיש לרגעים שהוא ההורה הטוב בעולם, כיפי, מבלה עם הילדים, משחק איתם, מקדיש להם זמן , אחלה אמאבא שבעולם (איפה הכפיים???:)) לצידו, ככה בשקט בשקט, חי ההורה השני, עצבני, כועס, מתוסכל, חסר סבלנות ולא יכול לחכות כבר שהחופש יסתיים.
כשמופיע הראשון אנחנו מרגישים טוב. מה זה טוב? מעולה!
כשמופיע השני אנחנו מרגישים נורא ואיום, אנחנו מאבדים את זה, כועסים על הילדים ומיד אחר כך על עצמנו!! ( מה חשבתי לעצמי שכעסתי על הדבר הכי חשוב לי בעולם כולו???). וכשההרגשה הרעה הזו מופיעה זה כואב. מאד. כי אתה כועס על הכל, על הילדים (שלא אשמים לרוב) , על החיים ובעיקר (וזה הכי מסוכן) על עצמך. וזה הכי מוריד למטה!
עולים בנו רגשות אשם מעיקים ובדיוק על הרגע הזה אני מבקשת להדליק את נורת החמלה! (שזה כמו נורת אזהרה רק עם חמלה 😊)
ATTENTION!!! ATTENTION!!!
רגשות אשם הם רגש דיי מסוכן להורים שכועסים על עצמם כי לא הייתה להם את התגובה המושלמת (אין כזה דבר חברים!), רגשות אשם מחלישים את ההורים ואז גם את הילד וגורמים לנו לשכוח שההורים , מה לעשות, פעם אחרונה שבדקתי, רק בשר ודם, וזה בסדר שלא תמיד נהיה סבלניים. אין כזה דבר הורה מושלם, באמת, כל עצות ההורות בעולם לא עושות הורה למושלם, מקסימום למודע ומאומן טוב יותר בהורותו – אבל זה לא אומר שלא נפשל לפעמים – הכל טוב. ילדים לא צריכים תגובות מושלמות, הם צריכים הורים רגילים, כאלה שרוב הזמן מגיבים סבבה, סבלניים ונעימים (גם איפה שקשה) ולפעמים מאבדים סבלנות וכועסים.
ילדים צריכים הורים שיש בהם מידה טובה בצורה ועוצמת התגובות ומידה טובה של חמלה כלפי עצמם וכלפי הילדים והחיים עצמם שלא בדיוק מצליח להם כי זה הדבר היחיד שמלמד חיים אמיתיים מה הם, בחמלה ובמידה טובה של רגשות חיוביים ושליליים.
ילדים יכולים לשאת את הכעס של הורים כל עוד הוא לא כולל פגיעה ועלבון אישי מכוון בילד וכלפיו. כשהכעס הוא ענייני לטובת העניין עצמו (המעשה) והילד מרגיש שגם בשעת כעס ההורה מגיב לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, הילד שלו, או אז, היחסים נשמרים טובים גם ברגעים מבאסים.
תזכרו שאין דבר כזה הורה מושלם עם תגובות מושלמות, זו משימה שעד היום לא דווח על אף אחד שעמד בה.
אז בתוך ימיי החופש , הקורונה, הבידודים ואי הוודאות שגם ככה מעיקים על כולנו, תזכרו שאנחנו בדיוק ההורים שכל ילד שלנו צריך, בימים הטובים שלנו וגם בפחות טובים.
כהורים אנחנו צריכים עידוד לא רק לילדים אלא גם לעצמנו, לאהוב אותנו ולהגיד לעצמנו מילים טובות בלב כשטוב ובעיקר בימים פחות מוצלחים כי זו בדיוק תחנת הדלק שתאפשר לנו כהורים וכמשפחה להמשיך בדרך ולהפוך כל רגע לא מוצלח לשיעור טוב לחיים המשפחתיים.
שלכם,
עדי
