לא ייאמן כמה אנשים תקועים מסתובבים בינינו.  הם מגיעים לקליניקה כועסים. חמושים במיטב הטיעונים למה הם צודקים ולמה הם בסדר ולמה ולמה ולמה על פי רוב על אדם קרוב ויקר, כזה שהם אוהבים או אהבו והתאכזבו, ומה עושים עכשיו, איך עוברים הלאה, וכמה קשה לחיות בלופים, והחיים האלה קשים קשים,  והכל תקוע, גם בעבודה ובזוגיות ושום דבר לא מצליח… ומונחת לה על קצה השולחן גלולה שיכולה לעזור להם להבריא ולהתרפא ואנחנו מציעים להם לבלוע אותה והם מסרבים. הם מעדיפים לקחת כל גלולה אחרת, מאקמול ועד ציפרלקס, רק לא לקחת אותה.  והיא ממש בחינם, לא עולה אפילו עשר אגורות, לא צריך מרשם רופא, ובתקופה הזו, מחלקים אותה חופשי ברחובות. נכון, אנשים שנוטלים אותה על בסיס יומי נהיים קצת פראיירים בעיני אחרים ויש לה לא מעט תופעות לוואי כמו צחוק בלתי נשלט וכדומה – אבל הי, היא מרפאה באמת! זה הוכח מחקרית! הסליחה. אז נכון, לפעמים קשה, האגו לא נותן, השכל לא מאפשר, הלב חסום, ולפעמים לא מגיע לאדם השני שנסלח לו – אבל לנו, מגיע? מגיע לנו להיות בצד הסולח, המחול, המשוחרר, החופשי מכבלי הצדק?