חוקים, גבולות וחג שבועות

תמיד אהבתי את החגים…תנו לי חג מכל סוג שהוא ועשיתם אותי מאושרת! ומאז שיש לי ילדים אני הרבה יותר מחוברת לחגים, אם לדייק, מאז שהילדים שלי הולכים לגן אני מעודכנת הרבה יותר בכל חגי ישראל כיחשוב לי לחגוג אותם ולהתעכב על המשמעויות שלהם בשבילם …ועל הדרך הם מלמדים ומזכירים לי דברים שכבר שכחתי  :)   . 

אז הפעם זה קרה עכשיו, בחג שבועות האחרון, שהוא האחד מהחגים החשובים ביותר ליהודים כי בחג הזה חל האירוע בו קיבלו עליהם היהודים את התורה ואת המצוות.

אז עצרתי רגע לחשוב על המשמעות של מתן תורה והלכתי לעומר שלי (בן 4) לשאול אותו מה הוא יודע על החג הזה… והנה השיחה:

אני: עומר אתה יודע איזה חג היום?

עומר: חג שבועות.

אני: מה חוגגים בשבועות?

עומר: חוגגים את הטנא (בגיל 4 חוגגים את הטנא, יופי של סיבה לחגוג לא? ) …לובשים לבן  ואוכלים גבינה וחלב.

אני: תגיד , אתה יודע שלחג שבועות יש עוד שם?

עומר: איזה שם יש לו?

אני: קוראים לו חג מתן תורה , קראו לו ככה  כי בחג הזה אלוהים נתן את התורה לעם ישראל , והתורה הייתה הכללים והחוקים שלנו. 

עומר: (חושב)

אני: תגיד, איזה חוקים אתה מכיר?

עומר:  (לא נגעתי) "כל מיני, אסור לדחוף, מותר ללטף, מותר לדבר עם חברים, אסור לזרוק על חברים משחקים, אסור להרביץ, מותר לחבק"

אני: תגיד, זה חשוב לפי דעתך שיהיו כללים?

עומר: כן כי אם אני בכאילו מרביץ לך אז זה לא יהיה נעים לך אז אם אני יודע שאסור ואני לא מרביץ אז זה בסדר.

אני: צודק, אז זה חשוב לדעת מה מותר ומה אסור?

עומר: מותר לי ללכת לשחק עכשיו? (או במילים אחרות, אמא את חופרת לי… :)

אני: (נשיקה) בטח, לך! :):)

 

אז למה אני כותבת את הפוסט הזה? כי החג הזה מביא אותי לחשוב על החוקים והגבולות שלנו כאנשים בחיים שלנו , ביחסים שלנו ובהורות שלנו. חוקים וגבולות מתחילים קודם כל (כמו הכל) אצלנו פנימה, איפה אני נגמר והאחר מתחיל , מה שייך לי ומה ממש לא ואז זה עובר הלאה ביחסים שלי מול האחר שיכול להיות ההורה שלי, חבר או חברה, בן הזוג שלי וכמובן וכמובן הילד שלי. 

 

 

הרבה פעמים אני נתקלת בשאלה : איך אני יכול/ה לשים גבול לילד שלי? ועונה שעד כמה שזה יכול לבאס ועם כל הרצון שלנו לשים גבול לצד השני ושהצד השני פשוט יעמוד בו , זה לא קורה בפועל ולא יכול לקרות כי גבול לא שמים למישהו אחר, אי אפשר לשים למישהו אחר (גם לא לילד). הגבול מתחיל קודם כל אצלנו.  אם אני אקביל את זה לגבולות של מדינה הרי שישראל לא קובעת מה הגבול של סוריה (למשל) אלא מסמנת את הגבול שלה עצמה וקובעת מה תהיה התוצאה עבור מי שיחצה את הגבול לשטחה (כשהתוצאה זה מה היא תעשה ולא מה היא תדרוש מסוריה לעשות).
 

חוקים וגבולות חשובים מאד בחיים בכלל וחשובים מאד בחייהם של ילדים. ילדים נולדים לעולם שבו הם לא יודעים …המממ…בעצם כלום…והם לומדים בכל יום מה מרחב התנועה שלהם, מה מותר ומה אסור, איך אוכלים? מתי אוכלים? מתי ישנים? מה הקודים ההתנהגותיים המקובלים? וכו.. והם מתאמנים…הרבה מאד הם מתאמנים ומסיקים מסקנות אבל כשחסרה  מסגרת מוגדרת שבתוכה חופש בחירה ופעולה יהיה קשה לילדים להתפתח בצורה תקינה כיוון שהאנרגיה שלהם תופנה לחיפוש הגבול ובדיקה שלו במקום לתנועה חופשית במסגרתו.

 

לפני שאנחנו רצים לשים גבולות ולקבוע חוקים מול הילדים שלנו בואו נעצור רגע לברר מה הדברים שחשוב לי כהורה באמת לקבוע עליהם חוקים, איזה ערך עומד מאחוריהם ולמה חשוב לי לסמן גבול על העניין הזה (לדוגמא: אם יש לנו חוק בבית ש"אצלנו בבית לא מרביצים" – למה זה חוק אצלנו? כי חשוב לי לשמור על כבוד של אדם אחד כלפי השני, או "אצלנו בבית מתקלחים כל יום" – למה? "כי חשובה ההיגיינה והבריאות", 

"אצלנו בבית ילדים לא נוגעים בחשמל" – למה? "כי גבול של בטיחות ושומר על החיים" וכן הלאה)

אח"כ תראו איפה המקומות שבהם מותר לעשות דברים, .לילדים חשוב לדעת מה אסור אבל גם חשוב מאד לדעת מה כן מותר ובין 2 הקצוות האלו של מה אסור ומה מותר עומדים כל הדברים שעליהם אפשר (וכדאי ומומלץ :) ) לדבר, לשתף, להתייעץ ולהתאם את הגבולות לפי גיל הילד ודרישות המצב.

 

ובכל מקרה קודם כל ולפני שניגשים אל הילדים שלנו אני מציעה לפנות קודם כל פנימה אלינו ההורים, אם אני ההורה לא מצליח לאכוף חוק או גבול שהצבתי, כדאי לעשות בדיקה מחודשת של ההתאמה שלו לבית או לילד או למצב…יכול להיות שאני ההורה לא שלם , יכול להיות שהילד שלי גדל ויש צורך לשנות את הגבול (לדוגמא: אם בבית שלנו יש חוק שכל הילדים הולכים לישון ב20:00 ויש לי ילד בן 8 שמסמן לי בהתנהגות שלו שזה כבר לא מתאים לו, שווה לנהל שיחה עם הילד ולהגמיש את הגבול,בהסכמה משותפת יהיה לילד יותר קל לעמוד בגבול ואנחנו מרוויחים גם שיחה טובה ויחסים טובים עם הילד וגם עדיין נשמור על החוק שילדים צריכים לישון בשעה סבירה אבל מהי השעה הסבירה? את זה קובעים לפי המצב וגיל הילד…) .
 

אז אם התחלתי במתן תורה גם אסיים איתו :)…
אז אלוהים נתן לבני ישראל את עשרת הדיברות…בינינו,  הוא יכול היה לתת הרבה יותר דיברות אבל נתן רק 10 ממוקדות :) , כי אלוהים יודע שיותר מדי גבולות חונקים ומעט מדי גבולות יוצרים כאוס וחוסר ביטחון וזה קו תפר דק ועדין בין השניים. 

אז בכל יום אני כאמא , חושבת מה הם הדברים שעליהם ממש ממש חשוב לי להקפיד , על מה ממש לא משנה לי ובעיקר שמה דגש על אלו שבהם אני מסמנת את המרחב (הגבול) ומאפשרת לילדים שלי לבחור בתוך הגבול את אופן ההתנהלות שמתאים לנו ולהם בתוך דרישות המצב של הבית והחיים. 

 

כשאני רואה את הילדים שלי בודקים את הגבול אני מנסה להסתכל בחיבה על כל הניסיונות האלו שלהם (היי, הם גדלים וזה מקסים! נכון רק אלוהים יודע כמה זה גם קשה, אבל התפקיד שלנו הוא ללוות אותם מהצד וללמד אותם את הדרך, גם אם היא ארוכה). 

אני משתדלת לומר כמה שפחות "אמרתי לך" ובמקום זאת  מפנה את השיחה לשיחת בחירה  "היום בחרת להתנהג כך…אולי מחר תבחר אחרת" – אני מקפידה לנהל עם הילדים שיחה שמלמדת אותם אחריות על מה שהם עושים לטוב ולרע , זה מגדל ילדים חזקים שמודעים לבחירות שלהם ולתוצאותיהן ואין דבר חשוב מזה בתהליך הגדילה שלהם! 

 

שלכם באהבה,

 

עדי